חייה של בט דייויס

הסיפור האמיתי המטורף של בט דייויס

חיים מוקדמים

ילדם השלישי של הארלו מורל דייויס ורות בנטון (שניהם היו שחקנים), דייוויס נולדה רות אליזבת דייויס בשנת 1908 בלואל, מסצ'וסטס. המשפחה הייתה ענייה מאוד ודיוויס גדל ללא השכלה רבה. כישורי המשחק יוצאי הדופן שלה ניכרו בהצגות בית הספר, והיא התקדמה לשלב המקצועי בגיל 18. היא עשתה את הופעת הבכורה שלה בברודווי ב-1929 ב"אחות רעה", הפקה שהביאה לה תהילת ביקורת. כמו כן, הבחינו בה צופי הוליווד שהביאו אותה לקליפורניה. היא עשתה את הופעת הבכורה שלה על המסך ב-1931, בגיל 23, ב"אחות רעה", עיבוד קולנועי של פרמאונט תמונות ללהיט הבימתי שלה. הרקע הבימתי של דייוויס ו"השכל הישר של ניו אינגלנד" שלה השפיעו מאוד על הגישה שלה למשחק. היא תוארה כ"שאפתנית להפליא" ובעלת "בוז בריא לטכניקת המשחק ההוליוודית". היא גם הייתה מאוד דעתנית ורצתה להיות חופשית להתנסות בטכניקות שונות. זה הביא אותה לא פעם לעימות עם מנהלי הסטודיו.

קריירת קולנוע

לאחר כמה הצלחות ראשוניות, דייויס לוהקה לזונה בסרט "האחות הרעה", ולאחר מכן לוהקה כ"ילדה רעה בהוליווד". ההצלחה הגדולה הראשונה שלה הייתה בסרט "אישה מסומנת" ב-1937, כששיחקה גנגסטר שהפך ל"אויב הציבור מספר אחת" הראשון בעסקי הסרטים. ב-1938 היא שיחקה לצד קלארק גייבל ב"נמלט", דרמת מתח על רוצח במנוסה. לאחר מכן היא התחברה לפול מוני ולוולטר קונולי בדרמת הפשע "הסיפור של ורנון ואיירין קאסל". הקריירה של דייוויס פרחה במהלך שנות ה-40, כשהיא הופיעה בסדרה של מלודרמות, לעתים קרובות כ"אישה קטלנית" שהביאה סבל לסובבים אותה. דמותה של שחקנית הרסנית עצמית ב"מעבר ליער" (1949) היא אחת ההופעות הבלתי נשכחות שלה. היא גם הצטיינה ב"המכתב" (1940), "השועלים הקטנים" (1941), "השקר הגדול" (1941), "ניצחון אפל" (1939) ו"סיפור הוויפנפוף" (1937).

שנות פרמאונט

דייויס הוחתם לראשונה ב-Paramount Pictures ב-1932 לחוזה לשנתיים, אך שוחרר לאחר מספר חודשים בלבד. מאוחר יותר החתימה אותה מחדש על ידי פרמאונט בשנת 1935 כאשר היא קיבלה חוזה לשבע שנים עם משכורת שבועית של 750 דולר. הקריירה של דייוויס התקדמה לאט, כשהכוכבת הראשונה שלה הגיעה ב-1938 עם "האיש שדיבר יותר מדי". היא לוהקה לתפקיד הראשי השני בסדרה של "תמונות נשים" מול כוכבות כמו קארי גרנט והרברט מרשל. פריצת הדרך שלה הגיעה עם "הקולונל הקטן", עיבוד מצליח לרומן "מרי פופינס" של אלינור ה. פורטר. היא לוהקה לתפקיד הגברי הראשי מול השחקנית הילדה שירלי טמפל, והסרט זכה להצלחה קופתית אדירה. מאוחר יותר אמרה דייוויס שהיא "מעולם לא קיבלה כל כך הרבה עבור כל תמונה" כפי שקיבלה עבור "הקולונל הקטן".

דעיכה ותחייה

במהלך שנות ה-40, דייוויס הייתה אחת הכוכבות הגדולות בהוליווד, עם שערי מגזינים, פרסומות ופעלולי פרסום שקידמו את תדמית "הילדה הרעה" שלה. היא הגיעה לשיא הפופולריות שלה ב-1941 כשהייתה הגרלת הקופות מספר שלוש במדינה. עם זאת, הקריירה שלה ירדה במהירות לאחר 1948, עם הופעת הטלוויזיה והדעיכה של "מערכת האולפנים". ניסיונותיה של דייוויס להשתחרר מתדמית "האישה הקטלנית" שלה התגלו כחסרי תועלת. היא זכתה לביקורת על "חוסר הגיוון" שלה והצטמצמה ל"פרלנסנס". ב-1949 היא תבעה את פרמאונט פיקצ'רס בטענה שהאולפן לא עמד בתנאי החוזה שלה.

data-url="https://www.youtube.com/watch?v=CBOzczGQh9w&pp=ygULQmV0dGUgRGF2aXM%3D" data-id="CBOzczGQh9w" data-service="youtube">

מאוחר יותר קריירה ומורשת

הקריירה של דייוויס עברה התעוררות בשנות ה-50 וה-60, כאשר גילמה סדרה של דמויות נשיות חזקות שהביאו שינויים חיוביים בסביבתן. אלה כללו את "המלכה הבתולה", הפקה משנת 1955 על המלכה אליזבת הראשונה, ו"The Catered Affair", סרט משנת 1956 שמציג את דיוויס כאם שמתנגדת להחלטת בת לברוח. היא כבשה את הקהל עם "ההופעה הבלתי נשכחת" שלה בסרט נואר "Dark Passage" משנת 1950, בו גילמה אישה עיוורת המואשמת ברצח בעלה. תפקידיה הבלתי נשכחים האחרים בתקופה זו כוללים את "מעבר ליער" (1949), "הכל אודות איב" (1950), "הכוכב" (1952), "המלכה הבתולה" (1955), "מרכז הסערה" (1956) , "שקט, שקט, שרלוט המתוקה" (1964), ו"מה קרה לבייבי ג'יין?" (1962).

מחשבות אחרונות

לאורך הקריירה הארוכה והמגוונת שלה, דייויס שיחקה תפקידים בלתי נשכחים רבים והייתה פורצת דרך עבור שחקניות אחרות. היא הייתה אחת הנשים הראשונות שהפכו למפיקה הוליוודית מצליחה. ב-1956 היא הקימה את חברת הפקת הסרטים The Bette Davis Company כדי להפיק את סרטיה.