העין העיוורת של האקדמיה: אוסקר בלתי נשכח לאורך ההיסטוריה

אוסקר בולטים בקטגוריית הסרט הטוב ביותר

כשזה מגיע לקטגוריית הסרט הטוב ביותר, האקדמיה קיבלה כמה החלטות מפוקפקות במהלך השנים. עיוות בולט אחד שעדיין מהדהד בקרב חובבי קולנוע הוא השמטת "האזרח קיין" בשנת 1941. נחשב לאחד הסרטים הגדולים ביותר שנעשו אי פעם, "האזרח קיין" חולל מהפכה בסיפורים ובצילום. למרות שבח הביקורת והשפעתו המתמשכת על התעשייה, הסרט הפסיד את פרס הסרט הטוב ביותר ל"כמה ירוק היה העמק שלי". הטירוף הזה נותר דוגמה מצוינת לכישלונה של האקדמיה להכיר בקולנוע פורץ דרך וחדשני.

עוד התעללות מזעזעת בקטגוריית הסרט הטוב ביותר התרחשה ב-1994 כאשר "Pulp Fiction" הפסידה ל"פורסט גאמפ". יצירת המופת של קוונטין טרנטינו, עם הנרטיב הלא ליניארי והדמויות הבלתי נשכחות שלה, כבשה את רוח הזמן של שנות ה-90 והותירה חותם בל יימחה על התרבות הפופולרית. עם זאת, האקדמיה בחרה בבחירה הסנטימנטלית של "פורסט גאמפ", והותירה רבים מגרדים בראשם בחוסר אמון. החלטה זו עוררה ויכוחים על הכשרון האמנותי לעומת פנייה חביבה על הקהל, והדגישה את השקפתה המצומצמת של האקדמיה לגבי מהו קולנוע ראוי לפרס.

בשנים האחרונות, הסבבה של "אור ירח" ב-2017 נותרה נקודה כואבת עבור רבים. למרות סיפורו העוצמתי והתיאור פורץ הדרך של זהות וגזע LGBTQ+, הסרט הפסיד את פרס הסרט הטוב ביותר ל"לה לה לנד" בתמהיל ידוע לשמצה. התקלה האפילה על המשמעות של "אור ירח" וחשפה את ההטיות והחסרונות של האקדמיה. הגמגום הזה, למרות שתוקן בסופו של דבר, משמש כתזכורת למאבק המתמשך של האקדמיה לאמץ גיוון והכלה בבחירותיה.

אוסקר מזעזע בקטגוריות השחקן הטוב ביותר והשחקנית הטובה ביותר

הקטגוריות של השחקן הטוב ביותר והשחקנית הטובה ביותר ראו את חלקן ההוגן של הנאצים לאורך ההיסטוריה של האוסקר. אחת ההשמטות הבולטות התרחשה ב-1955 כשג'יימס דין התעלמו בשל הופעתו המהפנטת ב"מורד ללא סיבה". הגילום של דין של הנער הבעייתי ג'ים סטארק תפס את תמצית המרד והחרדה של בני נוער, והפך לאייקון תרבותי מתמשך. למרות הופעתו הבלתי נשכחת, דין הפסיד את פרס השחקן הטוב ביותר לארנסט בורגנין על "מרטי". הנימוק הזה נותר עדות לכישלון האקדמיה להכיר בהשפעה של הופעה שתגדיר דור.

בשנת 1993, גילומה העוצמתי של אנג'לה באסט של טינה טרנר ב"מה יש לאהבה לעשות עם זה" התעלמו באופן מזעזע בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר. ההופעה המחשמלת של באסט הראתה את הטווח והכישרון שלה, ותפסה את תמצית חייו הסוערים של הזמרת האייקונית. עם זאת, האקדמיה העניקה את פרס השחקנית הטובה ביותר להולי האנטר על "הפסנתר". ההסתייגות של באסט העלתה שאלות לגבי ההכרה של האקדמיה בהופעות של שחקנים צבעוניים, והדגישה את הצורך בגיוון וייצוג גדול יותר בתעשייה.

עיוות בולט נוסף התרחש בשנת 2001 כאשר ראסל קרואו הפסיד את פרס השחקן הטוב ביותר על הופעתו המרתקת ב"ראש יפה". דמותו של קרואו את המתמטיקאי המבריק אך הבעייתי, ג'ון נאש, כבשה את הקהל וזכתה לשבחי המבקרים. עם זאת, האקדמיה בחרה לכבד את דנזל וושינגטון על "יום האימונים", והותירה רבים מבולבלים מההחלטה. הטירוף הזה עורר ויכוחים על העדפתה של האקדמיה לתפקידים ראוותניים ודרמטיים יותר על פני הופעות מגוונות.

התעלמו מההופעות בקטגוריות של שחקן משנה ושחקנית משנה

בעוד הקטגוריות שחקן המשנה הטוב ביותר ושחקנית המשנה הטובה ביותר מספקות לעתים קרובות הזדמנות עבור האקדמיה להכיר בהופעות יוצאות דופן, היו מקרים שבהם התעלמו מהכישרון הראוי. נפילה אחת כזו התרחשה ב-1994 כשאומה תורמן לא הייתה מועמדת על תפקידה האיקוני בתור מיה וואלאס ב- "Pulp Fiction". הצגתו הכובשת של תורמן את הדמות החידתית והמושכת הותירה רושם מתמשך על הקהל והפכה לאבן בוחן תרבותית. השמטתה מרשימת המועמדויות העלתה גבות והדגישה את הבחירות התמוהות לפעמים של האקדמיה.

בשנת 2009, האקדמיה לא הצליחה להכיר בהופעה יוצאת הדופן של כריסטוף וולץ ב"ממזרים חסרי נפש". הגילום של וולץ של קולונל הנס לנדא הכריזמטי אך המאיים היה כיתת אמן במשחק, וזיכה אותו בשבחי המבקרים ובפרסים רבים אחרים. למרות כישרונו הבלתי מעורער והשפעת הופעתו, האקדמיה בחרה להתעלם מוולץ לטובת מועמדים אחרים. הטירוף הזה עורר זעם בקרב מעריצים ומבקרים כאחד, והגביר עוד יותר את הוויכוח על תהליך הבחירה של האקדמיה.

אוסקר שנוי במחלוקת בקטגוריית הבימוי

קטגוריית הבימוי נתפסת לרוב כשיקוף של האיכות והחזון הכללי של הסרט. עם זאת, הבחירות של האקדמיה בקטגוריה זו לא תמיד תאמו את הדעה הרווחת. נפילה אחת שנויה במחלוקת התרחשה ב-1998 כשסטיבן ספילברג לא היה מועמד על הבימוי שלו של "להציל את טוראי ריאן". הסרט, שזכה לשבחים על התיאור הריאליסטי שלו של מלחמת העולם השנייה, הציג את טכניקות הסיפור המופתי של שפילברג ויצירת סרטים. למרות שבחי המבקרים והצלחתו העצומה בקופות, השמטתו של שפילברג מרשימת המועמדויות עוררה חוסר אמון וביקורת נרחבים.

בשנת 2012, ההדרה של בן אפלק מקטגוריית הבמאי הטוב ביותר עבור "ארגו" עוררה סערה בתעשייה. הבימוי המרתק והמותח של אפלק של הסרט, המבוסס על סיפור אמיתי, זיכה אותו בשבחים מהמבקרים והקהל כאחד. עם זאת, האקדמיה לא הכירה בתרומתו, מה שהוביל לסערה ציבורית ולספקולציות לגבי הסיבות שמאחורי ההסתייגות. השמטה של אפלק הדגישה את הנתק בין הדעה הרווחת לבחירות האקדמיה, והעלתה שאלות לגבי אמינות הפרס ושקיפות תהליך הבחירה.

הישגים לא מוכרים בקטגוריות הכתיבה

קטגוריות הכתיבה בטקס האוסקר חיוניות לזיהוי סיפורים יוצאי דופן ואומנות התסריט. עם זאת, היו מקרים שבהם התעלמו מעבודות ראויות. נפילה אחת כזו התרחשה ב-2007 כאשר "ילדי גברים" לא הצליח לקבל מועמדות לתסריט המעובד הטוב ביותר. אלפונסו קוארון ושותפיו לכותבים יצרו נרטיב מעורר מחשבה ודיסטופי שעורר הדים בקרב הקהל והמבקרים כאחד. למרות הערכת הביקורת והשפעתה על ז'אנר המדע הבדיוני, האקדמיה בחרה להכיר בסרטים אחרים, והותירה את "ילדי גברים" מחוץ לרשימת המועמדויות.

בשנת 2014, השמטת "Gone Girl" מקטגוריית התסריט המעובד הטוב ביותר העלתה גבות בקרב מעריצים ואנשי מקצוע בתעשייה. העיבוד של ג'יליאן פלין לרומן רב המכר שלה הביא לחיים סיפור סוחף ומותח ששמר את הקהל על קצה מושבו. למרות ההצלחה הביקורתית והמסחרית של הסרט, האקדמיה בחרה להתעלם מהתסריט היוצא דופן של פלין, מה שהוביל לאכזבה ולספקולציות לגבי הסיבות שמאחורי החטא. השמטה זו הדגישה את השקפתה הצרה לעתים של האקדמיה לגבי מהי כתיבה ראויה לפרס.

סנובים בלתי נשכחים בקטגוריות הטכניות והאמנותיות

בנוסף לקטגוריות העיקריות, האקדמיה מכירה גם בהישגים טכניים שונים וקטגוריות אמנותיות. עם זאת, גם בתחומים אלה, היו מקרים שבהם התעלמו מהכישרון הראוי. עיוות בולט אחד התרחש בשנת 1982 כאשר סרט המדע הבדיוני בעל החזון של רידלי סקוט "בלייד ראנר" לא הצליח לזכות בפרס האפקטים החזותיים הטובים ביותר. הוויזואליה פורצת הדרך ובניית העולם הדמיונית של הסרט מציבים סטנדרט חדש לז'אנר. עם זאת, האקדמיה העניקה את הכבוד ל"ET The Extra-Terrestrial", והשאירה את "בלייד ראנר" ללא ההכרה הראויה. הטירוף הזה נותר דוגמה בולטת לכישלונה של האקדמיה לאמץ קולנוע חדשני ודוחק גבולות.

בשנת 2015, השמטת "Mad Max: Fury Road" מקטגוריית עיצוב התלבושות הטוב ביותר העלתה גבות בקרב מעריצים ואנשי מקצוע בתעשייה. התלבושות ההמצאתיות והמדהימות של ג'ני ביבן הביאו את העולם הפוסט-אפוקליפטי של הסרט לחיים, וזכו לשבחי המבקרים ולהכרה מגופי פרסים אחרים. עם זאת, האקדמיה בחרה להכיר בסרטים אחרים, והותירה את "Mad Max: Fury Road" מחוץ לרשימת המועמדויות. הטירוף הזה עורר ויכוחים על הערכתה של האקדמיה לסרטי ז'אנר והנטייה שלה להעדיף עיצובי תלבושות מסורתיים יותר.

ההשפעה של עטיפת אוסקר על הקריירה והמורשת

לסניפי אוסקר יכולים להיות השפעה עמוקה על הקריירה והמורשת של יוצרי קולנוע, שחקנים ואנשי מקצוע אחרים בתעשייה. התעלמות מפרס יכולה להשפיע על ההזדמנויות שלהם לפרויקטים עתידיים ולהכרה בתעשייה. אחת הדוגמאות להשפעה המתמשכת של זריקת אוסקר היא אלפרד היצ'קוק, שמעולם לא זכה בפרס האוסקר לבמאי הטוב ביותר למרות תרומתו העצומה לעולם הקולנוע. סרטיו של היצ'קוק, הידועים במתח ובעומק הפסיכולוגי שלהם, הותירו חותם בל יימחה על ההיסטוריה של הקולנוע. עם זאת, הכישלון של האקדמיה להכיר בכישרונו ובחדשנותו נותר היבט שנוי במחלוקת במורשתו.

באופן דומה, ההסתייגות של סטנלי קובריק לאורך הקריירה שלו מעלה גם שאלות לגבי יכולתה של האקדמיה להעריך יצירת קולנוע בעלת חזון. למרות מעמדו כאחד הבמאים המשפיעים בכל הזמנים, קובריק זכה רק באוסקר בודד לאפקטים החזותיים הטובים ביותר. סרטיו פורצי הדרך, כולל "2001: אודיסיאה בחלל" ו"תפוז שעון", ממשיכים לעורר השראה ולאתגר את הקהל. עם זאת, חוסר הרצון של האקדמיה לאמץ את עבודתו במלואה משקף הזדמנות שהוחמצה לכבד את אחד המאסטרים האמיתיים של הקולנוע.

זניחת אוסקר שעוררה זעם ומחלוקת ציבורית

לאורך ההיסטוריה של האוסקר, היו סתימות שלא רק תמהו את הקהל אלא גם עוררו זעם ומחלוקת ציבורית. נפילה אחת כזו התרחשה ב-2006 כאשר פול ג'יאמטי לא היה מועמד על הופעתו יוצאת הדופן ב "Sideways". הגילום של ג'יאמטי של מיילס ריימונד חובב היין זכה לשבחי המבקרים וזיכה אותו בפרסים רבים אחרים. עם זאת, האקדמיה לא הצליחה לזהות את כישרונו, מה שהוביל לחוסר אמון וכעס נרחב בקרב מעריצים ואנשי מקצוע בתעשייה. הסחף הזה הפך למוקד לדיונים על תהליך הבחירה של האקדמיה ועל הנטייה שלה להעדיף בחירות מיינסטרים יותר.

התעללות שנויה במחלוקת נוספת התרחשה ב-2016 כאשר "Straight Outta Compton" לא הצליח לקבל מועמדות לסרט הטוב ביותר. הדרמה הביוגרפית, שחקרה את עלייתה של קבוצת ההיפ-הופ המשפיעה NWA, תפסה עניין בקרב הקהל והמבקרים כאחד. עם זאת, השמטת הסרט של האקדמיה מרשימת המועמדויות עוררה האשמות בהטיה גזעית וחוסר רגישות. המחלוקת סביב הסחרור הזה הובילה לקריאות לגיוון ולהכלה גדול יותר באקדמיה, מה שגרם בסופו של דבר לשינויים בתהליך החברות וההצבעה שלה.

האקדמיה נמשכת נאבקים בגיוון והכלה

ההיסטוריה של האקדמיה של האקדמיה מדגישה את המאבק המתמשך שלה עם גיוון והכלה. בעוד שהושגה התקדמות בשנים האחרונות, עם ההכרה בקולות ובסיפורים מגוונים יותר, יש עדיין עבודה לעשות. ההשמטה של כישרון ראוי, במיוחד מקהילות מיוצגות חסרות, לא רק מנציחה חוסר גיוון אלא גם שולחת מסר שקולות ונקודות מבט מסוימות אינם מוערכים או ראויים להכרה. על האקדמיה להמשיך ולבחון את ההטיות שלה ולשאוף באופן אקטיבי לתהליך בחירה כולל ומייצג יותר.

לסיכום, עין עיוורת של האקדמיה הובילה לכמה מקרי אוסקר בלתי נשכחים לאורך ההיסטוריה. מתצפית על סרטים פורצי דרך בקטגוריית הסרט הטוב ביותר ועד אי זיהוי ביצועים יוצאי דופן בקטגוריות המשחק, הבחירות של האקדמיה סתרו לעתים קרובות את ההיגיון והותירו את הקהל מגרד בראשם. אי אפשר לזלזל בהשפעה של הסחפים האלה על הקריירה והמורשת, והמחלוקות שהם עוררו עוררו דיונים נחוצים על גיוון והכלה בתעשייה. ככל שאנו מתקדמים, חיוני לאקדמיה ללמוד מטעויות העבר ולהבטיח שכישרון ראוי יקבל את ההכרה הראויה, ללא קשר לגזע, מין או רקע. רק אז האוסקר יכול באמת לחגוג את הטוב שבטובים בתעשיית הקולנוע.

אוסקר 2024