הגאונות של אלפרד היצ'קוק

שינוי בקצב ובטון

סרטיו של היצ'קוק מתחילים לרוב בקצב איטי, שקט או דמוי חלום, לפני שהם עוברים לסיום מהיר במיוחד, מתוחה ודרמטי. השינוי הפתאומי הזה בקצב ובטון הוא אחד המאפיינים המוכרים ביותר של עבודתו. ב'39 הצעדים' הקצב איטי וחולמני במהלך החצי הראשון של הסרט, במהלכו הגיבור בורח מהמשטרה לאחר שהואשם ברצח. עם זאת, המחצית השנייה של הסרט היא מהירה ביותר כאשר הגיבור מנסה לטהר את שמו ובמקביל מנסה להתחמק מהמשטרה. המתח והמתח בסרטיו של היצ'קוק מתחילים פעמים רבות מספר סצנות לפני השיא, כאשר האנטגוניסט מופיע לראשונה ויוצר מקור לפחד עבור הגיבור/ים. ניתן לראות זאת ב-'39 הצעדים', כאשר אדם מסתורי מופיע לראשונה בפנסיון של הגיבור ועוקב אחריו לעבודה, ב-'North by Northwest, כאשר קבוצת גברים נראית לראשונה מרגלת אחרי הגיבור, וב-' של הציפורים, כאשר עורבים מאיימים מתאספים לראשונה על חוטי טלפון מחוץ לביתו של הגיבור.

הציפורים (1952)

בראש ובראשונה, הציפורים הן מוטיב היצ'קוקי. ברבים מסרטי הבמאי הציפורים מייצגות את האימה והכאוס המלווים את פרוץ המלחמה. ב'הציפורים', הציפורים שתוקפות את עיירת החוף בקליפורניה מקושרות לפצצת האטום. ברבים מסרטיו של היצ'קוק, הציפורים הן גם ייצוג חזותי של הכוחות האפלים והמסתוריים שגברים אינם יכולים לשלוט או להבין. הציפורים, בעולמו של היצ'קוק, הן כמו המפלצות המרושעות באגדות, הן אינן מוסברות ומעבר לשליטתם של גברים. הדמויות ב'הציפורים' הן קורבנות של הפחדים והחרדות שלהן. הם אנשים שמדחיקים את רגשותיהם, אין להם רגשות אמיתיים כלפי אף אחד, והם עסוקים מדי או שקועים בעצמם מכדי להבחין או לדאוג לעולם המשתנה סביבם. הציפורים מייצגות את הכוחות האפלים והמסתוריים שבסופו של דבר ישמידו את האנשים האלה.

חלון אחורי (1954)

"חלון אחורי הוא מותחן פסיכולוגי בניגוד מותחן מתח מסורתי, המתמקד בדמותו של LB ג'פריס והסתגרותו לכיסא גלגלים. הסרט מתחיל במבט מהחלון האחורי של ג'פריס על העולם שמחוץ לבניין המגורים שלו וההיקסמות שלו מחייהם של אנשים שהוא יכול לראות רק מבחוץ. הסרט הוא מחקר על האובססיה של הגיבורה שעוברת למציצנות קטלנית. הסרט נפתח בסיפורו של ג'פריס על איך הוא הגיע לכיסא גלגלים, הנרטיב שלו בגוף ראשון מתמקד במעשים החשודים של שכניו. נושא המציצנות של הסרט מתבסס בשלב מוקדם מאוד של הסרט כאשר חבריו של ג'פריס מבקרים אותו ועוסקים בסיפורו. הסרט הוא מחקר על האובססיה של הגיבורה שעוברת למציצנות קטלנית. הסרט מצביע על כך שכולנו מציצנים במובנים מסוימים, והסיפור של ג'פריס הוא מחקר של עד כמה מציצנות פסיבית יכולה להיות מסוכנת.

פסיכו (1960)

פסיכו הוא הסרט הכי מקאברי ומטריד של היצ'קוק. הופעתו של נורמן בייטס ו"אמו" היא אחת הסצינות המפורסמות ביותר בכל תולדות הקולנוע. כשהמצלמה נעה באיטיות במעלה המדרגות ונכנסת לחדר שבו יושבת אמו של בייטס, היצ'קוק בונה מתח ופחד עבור הצופה. הצופה ממוקמת באותה עמדה של הגיבורה כשהיא נכנסת לבית ומתעמתת עם אמו של בייטס. אמו של בייטס היא אחת הדמויות המרושעות המפורסמות ביותר בכל הסרט. היא דמות גרוטסקית, אבל גם מעשיה ערמומיים ומרושעים. הסרט הוא גם ביקורת על מעמד הביניים האמריקני ועל עמדותיו כלפי מין ושליטה ברגשות. מחלת הנפש של נורמן בייטס היא מטאפורה להדחקה ושליטה ברגשות ורגשות במעמד הבינוני האמריקאי.

סיכום

סרטיו של היצ'קוק מפורסמים במתח ובסופם המתוח, שבהם הגיבור נמלט בקושי מסכנה ומוות באמצעות תערובת של מזל טוב וחשיבה מהירה. לאורך הקריירה שלו, היצ'קוק השתמש במכשיר 'מקגאפין' משהו שמזרז את העלילה אבל אין לו משמעות אמיתית בסיפור עצמו. לדוגמה, ה'מפה לאוצר קבור' ב'אי המטמון' היא פשוט מקגאפין, וכך גם ה'מיקרופילם' ב'צפון בצפון מערב' ו'תוכניות הטיסה' ב'חבלה'. היצ'קוק הסתמך על מקגאפינס בסרטיו המאוחרים כי הוא הרגיש שהוא לא צריך לדאוג לגבי העלילה מכיוון שהיא תישכח על ידי הקהל ברגע שהסרט יסתיים.